Breeze

הפולניה בעבודה

במסעותי בישראל פגשתי חברה, שרוב העובדים בה היו נשים. כלומר עובדות. יש בה גם מנהלות, אבל מסתבר שגם מנהלות הן סוג של עובדות.

שוחחתי עם מנהלת אחת, שסיפרה לי שלא משנה מה המנהלות מנסות לעשות - העובדות לא מרוצות. "זה נורא מתסכל" היא אמרה.

דיברתי גם עם כמה עובדות, שסיפרו לי על יעדים שנקבעו להן, אך כשהשיגו את היעדים לא קיבלו לזה התייחסות מלמעלה והן קבעו: "בשביל מה לי להתאמץ אם כשאני משיגה את היעדים, אף אחד לא מפרגן לי?"

"איזה יופי" אמרתי לעצמי, לפחות כולן באותה סירה. זה יכול להיות בסיס מצויין לעבודה משותפת. איחוד לבבות בין עובדות למנהלות, שהן כאמור, גם עובדות. בקיצור, וואו-או-הו, איך שגלגל מסתובב לו.

אז גם העובדות וגם המנהלות מחכות שיפרגנו להן. כלומר יש להן ציפיה לקבל תגובה מבחוץ:

  • או אישור - "תותחית! שאפו גדול וצאי הביתה מוקדם!"
  • או אכזבה - "שומעת, מה לגבי הלקוחות בראש פינה? יופי עכשיו כשסיימנו את הפרוייקט הקודם התפנה לך עוד זמן".

אין לנו ממש שליטה על מה אחרים יגידו ואיך. על מה כן יש לנו שליטה? על עצמנו כמובן :) אני יכולה לבחור לפרגן לעצמי. אני יודע, זה נוגד כל חינוך שעברנו. תמיד מוטב להסתכל על מה שחסר לא? כדי שלא חס וחלילה נעוף על עצמנו ונהפוך לעצלניות.

אבל כשאני עוצרת לפרגן לעצמי, מתפנה לי מקום בגוף. כמו בשיר של ברי סחרוף - מפנה מקום, ואת בשלך. מה שעוד מעניין הוא שכשאנשים מפרגנים לעצמם, הם באופן טבעי נוטים לפרגן לאחרים. ויש מחקרים. אז כשאני מפרגנת לעצמי יש לי 100% שליטה על זה, אני מאשרת את עצמי וזה 100% באחריות שלי. קל לא?

אז לכל העובדות והעובדים - אל תחכו לפירגון מבחוץ. פרגנו לעצמכם היום. בלי לשתף אף אחד. ככה, רק בשביל עצמכם.

שיעורי בית: הוסיפו לרשימת המטלות שלכם לפרגן לעצמכם פעם ביום, על משהו שעשיתם בעבודה. כשתרגישו מוכנות, ביחרו קולגה, בוסית או עובדת - ופעם בכמה ימים פרגנו גם להן. זה בחינם.


דברו איתי

054-4558481 או מלאו את הטופס
תודה! נהייה בקשר בהקדם :)
אנא מלאו שם מלא, אימייל והודעה.

רוצים עדכונים מהבלוג?

תודה :)
אימייל אישור בדרך אליכם.
Oops! Something went wrong while submitting the form.